פסק-דין בתיק ה"פ 10094-01-11

רקע

1.       עניינה של התובענה שלפניי הוא בבקשתה של המבקשת לקבל סעד הצהרתי לפיו המשכנתא הרשומה על דירה במבשרת-ציון (להלן: " הדירה") - בטלה, ולהצהיר עוד, כי ככל שנותר חוב בספרי המשיב (להלן גם: " הבנק") בגין ההלוואה שנטלו המבקשת ובעלה המנוח מהמשיב, הרי שהמבקשת אינה חבה עוד למשיב דבר. כן עותרת המבקשת להורות למשיב להפסיק את כל הליכי מימוש הדירה בהם החל באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. יוער, כי בהמרצת הפתיחה עתרה המבקשת לקבל סעדים נוספים, אך במהלך הסיכומים צמצם בא כוחה את בקשתו למתן הסעד ההצהרתי האמור בלבד.  

2.       המבקשת הינה אלמנתו של מר משה תורג'מן ז"ל (להלן: " המנוח"), שהלך לעולמו ביום 2.12.08.

3.       ביום 8.11.95 נחתם בין המנוח לבין חברת הבנייה "חפציבה" הסכם מכר, במסגרתו רכש המנוח את הדירה. יוער, כי הדירה נרשמה בספרי "חפציבה" וגם ברישומי מינהל מקרקעי ישראל על שמו של המנוח בלבד.

4.       לשם רכישת הדירה נטלו המבקשת ובעלה המנוח הלוואה מובטחת במשכנתא מהבנק. הסכם ההלוואה נערך ביום 14.12.97. מעיון בהסכם עולה, כי סכום ההלוואה עמד על 540,000 ש"ח ותקופת ההחזר נקבעה ל-20 שנים. על הסכם ההלוואה ועל שטר המשכון חתמו המנוח והמבקשת. 

5.       בנוסף לחתימתם על הסכם ההלוואה ועל שטר המשכון, חתמו המנוח והמבקשת גם על פוליסות ביטוח חיים (לכל אחד מהם) בקשר להלוואה שהשניים נטלו. הפוליסות הוצעו למבקשת ולבעלה המנוח על ידי הבנק, והשניים נענו להצעה. ייאמר כבר כאן, כי עניינן של פוליסות הביטוח הוא זה שעומד במרכז התובענה שלפניי.

6.       אין חולק על כך שעד לפטירתו של המנוח, היינו במשך תקופה של כ-10 שנים, שולמו כסדרם תשלומי החזר ההלוואה כמו גם הפרמיות בגין פוליסות ביטוח החיים. לאחר פטירתו של המנוח, פנה הבנק אל המבקשת והודיע לה, כי הפוליסה שהוצאה למנוח לא כיסתה את מלוא סכום ההלוואה שבני הזוג נטלו, אלא רק את חלקה, ודרש ממנה לשלם את יתרת החוב הבלתי מסולקת, לשיטתו. המבקשת דחתה את בקשת הבנק בטענה שהפוליסה כיסתה את מלוא סכום ההלוואה, או שכך לפחות הבינה.

7.       בין הצדדים התנהלו חילופי דברים בעניין זה. מתכתובת שהוגשה לתיק בית המשפט (מוצגים ת/2 - ת/7) עולה, כי טענת הבנק הייתה שפוליסת ביטוח החיים אותה רכשו בני הזוג בסניף הבנק, לא כיסתה את מלוא סכום ההלוואה, אלא רק סכום של 400,000 ש"ח. משכך טען הבנק, כי יתרת סכום ההלוואה, היינו קרן של 140,000 ש"ח, הועמדה לפירעון. חילופי הדברים בין הצדדים לא הביאו להסכמות, ולפיכך ביום 5.5.10 הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל "בקשה למימוש משכון" במטרה למכור את הדירה ולהיפרע ממנה את החוב. המבקשת הגישה בתגובה בקשה בטענת "פרעתי". ביום  8.10.10 ניתן צו למינוי כונס נכסים על זכויות המנוח בדירה. על רקע זה הוגשה התובענה שלפניי.

8.       הבנק הגיש את תשובתו לתובענה ומאוחר יותר נקבע התיק לשמיעת ראיות. מטעם המבקשת העידה היא עצמה. מטעם הבנק העידה הפקידה אשר החתימה את המבקשת והמנוח על טפסי ההלוואה ועל פוליסות הביטוח, גב' מיכל מרמור. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. בסיום הישיבה הועלו הצעות שונות לסיום התיק בפשרה, ואולם בסופו של דבר הודיעו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע להסכמות. משכך, יש להכריע בתובענה.

המחלוקת

9.       כיום אין חולק על כך שפוליסות הביטוח עליהן חתמו המבקשת ובעלה המנוח היו מוגבלות בסכום, וכי סכום ההגבלה עמד על סך של 400,000 ש"ח. מכאן שכיום אין חולק על כך, שפוליסות הביטוח אותן רכשו המבקשת ובעלה המנוח לא כיסו את מלוא סכום ההלוואה אותה נטלו השניים - שעמדה כזכור על 540,000 ש"ח - אלא רק את חלקה.

10.   למעשה גם אין חולק על כך, שהבנק לא היה רשאי להסתפק בהצגת פוליסות הביטוח למבקשת ולבעלה ובהחתמת השניים על מסמכי הביטוח, אלא הייתה מוטלת עליו חובה להבהיר לשניים מהם תנאי הפוליסות, ובמיוחד את העובדה שהפוליסות לא מכסות את מלוא סכום ההלוואה.

11.   המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם הבנק עמד בחובתו זו.

טענות המבקשת

12.   המבקשת טוענת, כי כל תנאי הפוליסה, לרבות סכום הפוליסה ותשלומי הפרמיה החודשיים היו באחריותו המלאה של הבנק ונקבעו על ידו. כמו כן, תשלומי הפרמיה בגין הפוליסות שולמו על ידי המנוח לסוכנות ביטוח שהייתה חברה בת של הבנק, באמצעות הבנק. משכך טוענת המבקשת, יש לראות את הבנק כ"כתובת" לטענותיה בעניין הפוליסה.

13.   לטענת המבקשת, הבנק לא הסביר ולא הבהיר לה כי הפוליסות אינן מכסות את מלוא סכום ההלוואה, דהיינו, כי במקרה של מות המנוח (או מותה שלה, חלילה) עלול להתרחש מצב שבו לא יכוסה חלק מתשלומי המשכנתא על ידי הפוליסה, והיא תידרש לשאת בהם. המבקשת מוצאת תימוכין לטענה זו בשני אלה. ראשית, לטענת המבקשת, אילו היה המנוח מקבל הסבר מקיף מהבנק לפיו הכיסוי של הפוליסה הוא חלקי בלבד, סביר מאוד להניח שהיה מוסיף סכום זניח יחסית כפרמיה על מנת לקבל כיסוי למלוא סכום ההלוואה. ושנית, בעדותה מסרה המבקשת, כי זמן קצר לפני פטירתו של המנוח, בהיותו על ערש דווי, אמר לה המנוח במפורש כי אין לה מה לדאוג בעניין החזר ההלוואה, שכן הפוליסה תכסה זאת. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי מדובר באמרת "שכיב מרע" אשר יש לקבלה גם באשר לאמיתות תוכנה.

14.   ב"כ המבקשת הוסיף וטען בסיכומיו, כי על הבנק רובץ הנטל להוכיח כי נתן למבקשת ולבעלה המנוח הסבר מלא בדבר היקף תחולתה של הפוליסה. זאת, מכוח חובת הנאמנות וחובת הגילוי החלות על הבנק כתאגיד בנקאי. חובות אלה מקבלות משנה תוקף, כך נטען, שעה שהבנק לקח על עצמו גם תפקיד של מבטח, ובייחוד כאשר מדובר במבקשת שלא הייתה לה כל הבנה במסמכים מסוג זה, ואף העדה מטעם הבנק הסכימה כי מטעם זה היה צריך לתת לה הסבר מקיף יותר מאשר ללקוח "ממוצע". משלא עשה זאת, כך טוענת המבקשת, יש להטיל על הבנק את האחריות לכך שהיה חסר בביטוח.

15.   עוד טען ב"כ המבקשת בסיכומיו, כי אופן הניסוח של הפוליסה איננו ברור ומטעה, ולא ניתן להבין מהכתוב מה בדיוק משמעות ההגבלה בסכום של 400,000 ש"ח בה מדובר (עניין זה יובהר בהמשך). כך או כך טוען ב"כ המבקשת, שהמצהירה מטעם הבנק הודתה כי לא הבהירה למבקשת ולבעלה המנוח, כמו גם ללווים אחרים, מה משמעותה המדוייקת של אותה הגבלה, ולפיכך יש, לכל הפחות, לפרש את הפוליסה באופן הנוח למבקשת.

טענות המשיב